ברוכים הבאים לאדומים! - אתר האוהדים של הפועל חיפה - 97 גולשים באתר כעת - קהילת הפורומים







































היכל התהילה

יוחנן וולך | אלי לוונטל

 

יוחנן וולך

שם מלא: יוחנן וולך
תפקיד: חלוץ / קשר / בלם
תאריך לידה: 14.5.1945
עונות בהפועל חיפה: 11 (1965/66-1976/77)
הופעות בנבחרת: 12
שערים בנבחרת:
0

 

בשנות השישים והשבעים לא זכתה הפועל חיפה באליפויות, לא מימן אותה אייל הון ולא שיחקו בה כוכבים נוצצים אך הייתה זאת תקופה מוצלחת יחסית לקבוצה שעבורה לוזריות היא עובדה מוגמרת. הכוכבים שעיטרו את ההרכב דאז אמנם לא היו נוצצים אך היה בהם ניצוץ שהכוכבים של ימינו יכולים להתקנא בו. יוחנן וולך היה אחד הבולטים בהם.

בניגוד לסברה המקובלת וולך לא היה שחקן בית של הפועל חיפה. יוחנן וולך נולד וגדל בקרית ביאליק והחל את דרכו המקצועית במועדון הכדורגל העירוני של הקריה שקבוצת הבוגרים שלו שיחקה בקביעות בליגה ב' (אז הליגה השלישית). לוולך היו מצפים כנראה חיי אלמוניות של שחקן בליגה ב' אם לא היה חל שינוי עמוק בעלילת הקריירה שלו. וזה אכן חל:

למרות שהשירות הצבאי הוא לרוב גורם מפריע בקריירה של שחקן כדורגל ישראלי והצבא הוא אחד ממחסלי הקריירה העיקריים בכדורגל, חייב יוחנן וולך דווקא לצבא את התפנית העיקרית בחייו המקצועיים. וולך גויס כלוחם לנח"ל ובחר להתמיד בשירות. הוא אף נאלץ לוותר על כדורגל לשנה שלמה כדי להשלים את מסלול ההכשרה שלו. ההתמדה שלו השתלמה וכשנבחרת הנח"ל בכדורגל החלה להתכונן לאליפות צה"ל לשנת 1965 זומן אליה וולך (אחרי שנופה ממנה שנה קודם לכן עוד בטרם החלה האליפות). בניגוד לציפיות זכתה באותה שנה נבחרת הנח"ל האלמונית באליפות הצה"לית והשחקן עלום השם מליגה ב' היה לאחד מכוכביה. וולך החליט כי הגיע הזמן להגשים את החלום ולהפוך לשחקן בליגה הלאומית. הוא הודיע לראשי המועדון של קרית ביאליק על רצונו לעזוב אך גם רצונם לא לוותר על המטאור החדש שזהר בשמי הקריה לא עזר להם.

וולך התלבט קשות האם לחתום במכבי חיפה או בהפועל. כשהיה שחקן נוער הוא התאמן במכבי חיפה והיה קרוב לחתימה בירוקת. מה גם שבאותם שנים הייתה מכבי חיפה עורכת את אימוניה בקרית ביאליק והקשרים בין שני המועדונים היה קרובים. הנטייה הייתה לטובתה של מכבי חיפה. הוא החל להתאמן במכבי אך נדחה ע"י המאמן דאז שסבר שהוא אינו מתאים לקבוצה. הרצון להפוך לשחקן מוביל והחברות עם מרדכי פיקר, שחקן הפועל בימים ההם וחבר ילדות של וולך, הובילה אותו לקרית חיים.

את החצי הראשון של העונה הראשונה שלו בהפועל העביר וולך בקבוצת המילואים בשל בעיות בירוקרטיות במעבר מקרית ביאליק. הבעיות הוסדרו לבסוף והפועל שילמה עבור כרטיס השחקן שלו 5,000 לירות. סכום בהחלט לא זעום במונחי כלכלת הכדורגל הישראלי דאז. המאמן היוגוסלבי מינדרה יובנוביץ' לא הכיר את הכישרון הצעיר והרכיב אותו כחלוץ למרות ששיחק לרוב כשחקן הגנה. וולך לא הצליח להתרומם בתפקיד החדש והכפוי ולא התבלט. וולך הממורמר פנה ליובנוביץ' והלה שוכנע והעביר אותו לשחק בקישור ההגנתי.

בעקבות מלחמת ששת הימים נטש יובנוביץ' את הקבוצה ובמקומו מונה ההולנדי מייק דה יונג שהביא עימו רוח חדשה לקבוצה. דה יונג הוביל את וולך לשינוי נוסף בתפקידו. דה יונג זיהה כי הוא סובל מקשיי קואורדינציה שמקשים על תפקודו כקשר והחליט להעביר אותו לחוליה האחורית כבלם, התפקיד בו התחיל את הקריירה שלו ובו גם סיים אותה. במהירות רבה החל וולך לפרוח והתגלה ככוכב עולה בכדורגל הישראלי. כשערכה נבחרת ישראל את אימוניה לקראת מונדיאל מקסיקו 1970 זימן אותו המאמן עמנואל שפר. מספר חודשים לאחר מכן ואחרי מסע אינטנסיבי בין מחנות אימונים באתרים ברחבי העולם היה וולך גם על המטוס למקסיקו סיטי. מליגה ב' למונדיאל בחמש שנים!

מדשאות מקסיקו לא הטיבו עם יוחנן וולך. אחרי שעלה כמחליף במשחק הראשון נגד אורוגוואי החליט שפר לכלול אותו בהרכב במשחק נגד שבדיה. אך הוא נפצע  בדקה ה-51 והוחלף, לאחר המשחק אובחן שבר ברגל. הפציעה השביתה אותו והוא נאלץ לסיים את דרכו במונדיאל. החלום לשמור מקרוב על הכוכב האיטלקי ריבה נגוז וגם כך לא הצליחה הנבחרת להאריך ימים באותו טורניר. וולך חזר לארץ וגם חזר לשחק לאחר תקופת החלמה ממושכת. עד היום הוא הנציג הבודד של של הפועל חיפה במונדיאלים מעולם.

העונות הבאות היו מלאות תהפוכות עבור הקבוצה שכמעט וירידה ליגה ומספר עונות לאחר מכן זכתה בגביע וסגנות. וולך לעומת זאת שמר על מעמדו כאחד הכוכבים הגדולים של הכדורגל הישראלי.

אך שנות השבעים היו גם שנים של התקדמות והתפתחות בכדורגל הישראלי בעיקר באגף המקצועי אך גם באגף הניהולי. הכדורגל הפך למקצועני באופן רשמי ולראשונה קיבלו שחקני כדורגל תשלום עבור עבודתם, גם מעל השולחן. המעבר למקצוענות הפך את הכדורגל לשקוף יותר וניהולה, ביד רמה (ויש שיוסיפו מדי), של הפועל חיפה בידי מועצת הפועלים הלך ונחשף. וולך והכוכב הגדול השני של הפועל בשנים ההן: איציק אנגלנדר, שהיו אז כבר בשלהי הקריירה שלהם פנו למועצת הפועלים והציעו לקחת את ניהול המועדון על עצמם. מועצת הפועלים דחתה אותם. בדיעבד התברר כי וולך את אנגלנדר ראו את הנולד. שנים ספורות לאחר מכן ירדה הקבוצה ליגה והניהול הכושל של מועצת הפועלים קרס.

בצר להם, פגועים מהחלטת מועצת הפועלים פנו וולך ואנגלנדר למהלך שבמושגי הכדורגל החיפני של שנות השבעים היה רעידת אדמה שאף סייעה למוטט את יחסי הכוחות המסורתיים בין שתי הקבוצות בעיר. השניים עברו למכבי חיפה. אחרי פרישתו של רובי יאנג, בתחילת שנות השבעים היו וולך ואנגלנדר יחדיו לשני הכוכבים הגדולים ביותר של הקבוצה ולכוכבים גם ברמה הארצית. הם בלטו במגרש וגם מחוצה לו. המעבר שלהם מעבר למשמעויות ההיסטורית והרגשיות שלו היה גם לצעד הראשון בתהליך ההתפוררות של הפועל חיפה בעידן ההסתדרותי.

כמעט שנתיים שיחק יוחנן וולך במכבי חיפה בסיומם פרש מכדורגל בעקבות סכסוך עם מאמן מכבי דאז. הפרישה פתחה בפניו אופק חדש. יו"ר מכבי דאז הציע לו להתמנות למנהל הקבוצה. למרות שהתלבט רבות הסכים וולך להצעה והחל בקריירה חדשה כעסקן באגודת מכבי חיפה. וולך מילא תפקידים שונים בקבוצת הכדורגל ובמקביל התקדם בעבודתו בחברת הספנות "צים". עבודתו זאת הביאה אותו במהלך שנות השמונים להונג קונג שם עבד והתגורר כשליח של "צים".

וולך התגעגע לארץ אך גם התגעגע לכדורגל. וכך אחרי שעבר את גיל 40 כשרוב השחקנים עסוקים בלאמן, לפרשן או לפתוח סוכנות ביטוח התחיל וולך לשחק בקבוצה מהליגה הראשונה בהונג קונג והפך לכוכב מקומי. (למרות השלטון הבריטי ארוך השנים הכדורגל מעולם לא היה מאוד פופולרי בהונג קונג). אחרי חמש שנים חזר לארץ והמשיך למלא תפקידים שונים במכבי חיפה, גם בקבוצת הכדורגל וגם בקבוצת הכדורסל.

היום משמש מי שתקופה ארוכה היה אליל אדום כיו"ר אגודת מכבי חיפה האמונה על כל מועדוני מכבי (למעט מועדון הכדורגל). לאחר פרישתו עסק גם בפרשנות והיה בין היתר חבר בצוות התכנית "שירים ושערים". לוולך תואר שני במנהל עסקים מהאוניברסיטה העברית והוא מכהן כמנכ"ל חברת בת של "צים".

 

אלי לוונטל

שם מלא: אלימלך לוונטל
תפקיד: קשר
תאריך לידה: 18.3.1953
עונות בהפועל חיפה: 11 (1970/71-1981/82)
הופעות בנבחרת: 24
שערים בנבחרת:
1

 

לא בטוח שאלי לוונטל הוא השחקן המוכשר ביותר שלבש אי פעם את החולצה האדומה של הפועל. אבל ללוונטל שהתמזל מזלו לשחק בתקופת הזוהר של שנות השבעים היה יתרון אחד עצום. היתרון הבולט של לוונטל לא היה במגרש אלא מעליו, ביציע. כי לוונטל לאו דווקא בלט בשליטה בכדור או ביכולת כדרור יוצאת דופן והוא גם לא ניהל פאב או עשה פרסומות לשמפו (ושלא תטעו מדובר באחד ממובחרי השחקנים שגדלו תחת כנפי הפומ"ג). אלי לוונטל בלט בעיקר בנשמה פועלית אמיתית ושורשית שזיכתה אותו בהערצת הקהל. לא לחינם הוא היה, ועודנו, "המלך אלימלך".

את כל הנשמה שלו הביא אלימלך (שכולם קוראים לו אלי ולכן גם אנחנו נקרא לו כך) לוונטל, כמובן, ממחלקת הנוער של הפועל. לוונטל גדל בשכונת קרית אליעזר סמוך לאצטדיון העירוני שבימי ילדותו, שבהם אצטדיון קרית חיים היה עוד בגדר משאת נפש שיחקו בו קבוצות המועדון וגם התאמנו בו (מכבי התאמנו בהדר). כשאתה גדל עם איצטדיון כדורגל בחצר של הבית המושג "כדורגל שכונתי" מקבל משמעות שונה ואם כבר לשחק בשכונה אז למה לא ללכת עם זה עד הסוף? הילד של משפחת לוונטל נרשם לקבוצה הנכונה של העיר והשאר באמת היסטוריה.

השנים חלפו. בעולם שרו שירים של הביטלס ועשו שלום ואהבה ובארץ שרו שירים של להקת הנח"ל וכבשו את הגדה. בקרית חיים נפתחו עוד כמה מפעלים מזהמים וגם אצטדיון כדורגל. ובינתיים הילד הפך לנער ואלי לוונטל נהיה שחקן כדורגל. אך המעבר מהנוער לבוגרים היה רחוק מלהיות פשוט עבורו. למרות ששיחק בנבחרת הנוער החליטו ברוני הפרולטריון ממועצת הפועלים להשקיע את המניה הדי בטוחה של לוונטל בבורסה אחרת. הפועל קרית חיים, קבוצת הבת וסוג של לוזרית נצחית במימדים שלאומתם קבוצת האם היא מינימום ליברפול עמדה בפני עוד ניסיון לעלות ליגה ולוונטל מצא עצמו בליגה השלישית (ליגה ב'). אחרי עונה אחת עלתה קרית חיים ליגה ובהפועל הבינו שמאחורי השם אלי לוונטל יש יותר מפוטנציאל.

לוונטל חזר להפועל וכשהוא בן 17 התחיל את דרכו בקבוצה הבוגרת שבה שיחקו כבר כוכבים גדולים כיוחנן וולך, איציק אנגלנדר ואבא גינדין. הפוטנציאל לא נשאר על הנייר. היכולת (ובעיקר המראה) נשאו איתם בונוס כשלוונטל קיבל את הכינוי המחמיא "קרויף". לשחקנים צעירים לא היה פשוט להיכנס לשבט הותיק ששלט באותה תקופה בהפועל. אך לוונטל הצעיר הצליח להצניח עצמו בנינוחות ובלי נפילות בקבוצה הבוגרת ובזמן קצר העמיד עצמו בשורה אחת אם אותם הכוכבים. פרט אליו וליוסי ליפשיץ (שגם הוא גדל בקרית אליעזר) אף שחקן שעלה מהנוער באותן עונות לא הצליח לתפוס מקום קבע בקבוצה. התקופה היתה רבת מהפכים בקבוצה אך מעמדו של לוונטל ככוכב מתהווה בכדורגל הישראלי נשמר גם בעונות הפחות מוצלחות של הקבוצה. ב1974, השנה בה היה שותף לזכיה בגביע האחרון של הקבוצה (שיחק בכל 120 הדקות של הגמר) וארבע שנים אחרי שעלה לבוגרים זומן לראשונה לנבחרת הלאומית ובמשך מספר שנים טובות היה אחד השחקנים הבולטים בקאדר. כשדוביד שוויצר הכין את הסגל לאולימפיאדת מונטריאול 1976 גם השם אלי לוונטל הופיע בשורת ההרכב.

כשלוונטל קבע את חתונתו ליוני 1976 הוא בודאי לא תיאר לעצמו איזה צורה היא תתפוס וכמה עניין תעורר חתונה באולם אירועים הסתדרותי. בסוף עונת 1975/76 התמקמו שתי הקבוצות החיפניות במקומות הטבעיים שלהן: הפועל בצמרת ומכבי במקום ממנו נושמים את הליגה השנייה. לרוב, ההשפעה של הדרבי היא בעיקר ברמת האוהדים והכבוד בעיר. לעיתים נדירות יש למשחקי הדרבי אפשרות לקבוע גורלות של ממש. הדרבי השני באותה עונה היה שונה. הפועל כבר ויתרה על האליפות וגם הגביע כבר היה לא רלונטי. אבל כמה פעמים יש לקבוצה הזדמנות להוריד את היריבה העירונית שלה ליגה? כך היה המצב בדרבי ההוא שנקבע למחזור האחרון. מכבי היתה מתחת לקו האדום והפועל היתה בתפקיד השופט שעליו לקבוע את גורלה של מכבי לשבט או לחסד. אין צורך, כמובן, לפרט עד כמה היה גדול אושרם של שחקני הפועל כשהפנימו את משמעות הליהוק האלוהי שסידרו להם הגורל וההתאחדות. העונה היתה אמנם קיץ אבל הרוחות בעיר סערו. היה כמובן סוערות למלך אלימלך היו יותר מדי סיבות לשמוח באותה תקופה סיבות רבות וטובות להיות מאושר ושחקני מכבי היו אלה שהרגישו את נחת חדוותו באותו דרבי שהפועל ניצחה (1-2). המשחק המצויין והשער שכבש לוונטל באותו משחק שיחרר את היצירתיות של עורכי מדורי הספורט והוליד כותרות כמו "לוונטל הוריד את מכבי" שיחרר גם את היצירתיות של אוהדי מכבי שלא הסתפקו בברכות ושלחו ללוונטל שלל איומים ודברי שטנה. אחרי שבוע נערכה החתונה שעליה דיברה כל המדינה תחת אבטחה משטרתית כבדה כששני מאבטחים עומדים בכניסה ובודקים את המתנות וכל האורחים לפי רשימה. מכבי, אגב, לא ירדה בסופו של דבר ליגה. ההתאחדות ביטלה משחק בין מכבי ושמשון ת"א וניצחון במשחק החוזר סידר למכבי עוד עונה בעליונה (לא שזה צריך להטריד אתכם יותר מדי).


החתונה בחסות משטרת חיפה. הזוג לוונטל ובודקי הצ'קים

בשנות השבעים החלה המקצוענות לפרוץ לכדורגל שלנו. אך הנייר שעליו מדפיסים את הצ'קים מרובי הספרות שמקבלים שחקנים בימינו עוד גידל אז עלים ביערות הגשם. ולמרות המקצוענות הבתולית שחקני כדורגל בארץ, גם כוכבים, ואפילו כאלה שנקראים על שם מגה-סטארים הולנדים, נאלצו למצוא פרנסה מחוץ למגרש. אחד המקצועות המועדפים על שחקני כדורגל בארץ בימי טרום המקצוענות היה נהיגת אוטובוס. לוונטל התקבל ל"אגד" ועד היום תוכלו למצוא אותו מאחורי ההגה ברחבי העיר. אך הוא לא הסתפק בריפוד המפנק של כסא הנהג ותעודת החבר ב"אגד". אחרי השחרור הוא נרשם ללימודי חינוך גופני במכון "וינגייט" אך למרות הדיפלומה לא עבד כמורה לחינוך גופני.

בראשית שנות השמונים היתה הקרייה של לוונטל בשיאה. אבל הפועל לא. ב1978 לוונטל בכבודו וברגלו השאיר את הפועל בליגה. שער שלו במחזור האחרון נגד מכבי ת"א השאיר את הפועל בצד הנכון של הקו האדום. הגורל הזמין תסריט דומה שנתיים לאחר מכן כשהיריבה התורנית במקרה הזה היתה הפועל כפ"ס. בשני המקרים, אגב, היו אלה השערים היחדים שלו באותן עונות. כשהפועל ירדה בסופו של דבר, לראשונה בתולדותיה, ב1981, כיאה לנשמה אדומה ירד לוונטל יחד עם הקבוצה. אך לפעמים גם נשמה צריכה קצת לנשום ולוונטל עבר להתאוורר בלא אחרת מבית"ר ירושלים ששיחקה בליגה הראשונה. עונה אחת נמשך הרומן המוזר בין לוונטל לבית"ר ותומו הוביל את דמדומי הקריירה שלו. לוונטל שכבר היה אז בן 30 לא מצא מקום בליגה הראשונה ועבר לשחק בליגות הנמוכות : במכבי שפרעם (כמחליף לזאהי ארמלי) ובבית"ר חיפה. אחרי שנתיים של שקיעה בעמודים האחוריים של מדור יום א' החליט לוונטל לפרוש.

לוונטל פרש אך הכוכב שלו חזר לנצנץ בקרית חיים. הפעם כמאמן במחלקת הנוער של המועדון. לוונטל אימן את קבוצת נערים א' וקבוצת הנוער של הפועל במשך שתי עונות רצופות עד שהחליט כי הגיעה העת התקדם לאימון בוגרים. הוא עזב את הפועל והחל במרוץ לליגה הראשונה. הוא הותש בין שלל קבוצות צפוניות מהליגות הנמוכות עד שנעצר בהפועל טירת כרמל ששיחקה אז בליגה הארצית (השנייה). טירה, קבוצה עם גיליון ארוך במיוחד של פיטורי מאמנים הביאה אותו לחיכה במקומו של יצחק ויסוקר. אחרי מספר חודשים ספורים וכך וכך הפסדים גם אלי שלנו הלך הביתה ובכך למעשה תמה קריירת האימון של לוונטל בבוגרים.

לאחר שנואש מאימון בוגרים מצא את מקומו מחדש בתחום הנוער. כמה שנים כמאמן במחלקות הנוער של הפועל ונווה יוסף הובילו את לוונטל לתפקיד המנהל המקצועי של מחלקת הנוער של בית"ר חיפה.

 

מערכת "אדומים!" מודה לחברי ההיכל ובני משפחותיהם על שיתוף הפעולה והתרומה. כמו כן אנו מודים ליוסף גלזר על הסיוע הנדיב.

כתיבה ועריכה: יוגב וינברג