האיצטדיון

איצטדיונה של הפועל חיפה נמצא בלב ליבה של אחת השכונות האדומות ביותר בחיפה, צמוד לקן הנוער העובד והלומד הגדול , ליד תחנת הרכבת ששופצה לא מזמן, לא רחוק מאיזור תעשייה שהיה פעם שוקק חיים, צמוד לבתי שיכונים גדולים וליד חורשת אקליפטוסים קטנה המשרה אווירה של שקט ורוגע לבאים בשעריו. קשה לתאר התאמה מושלמת יותר בין קבוצה לאיצטדיונה הביתי, משהו אפור אך עם זאת שקט ומשרה ביטחון נושב ממבנה האבן הענקי, יודע שהוא לא צריך להתקשט בנוצות צבעוניות הזרות לאופיו, "זה אני" הוא אומר לך בטון נמוך, מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל.

האיצטדיון בקריית-חיים הוא יותר ממגרשה הביתי של הקבוצה האדומה שלנו. בסמוך לו ניתן למצוא את בית הפועל, מגרש הכדורסל הפתוח (שבעבר שיחקה בו קבוצת הפועל המקומית) ומגרשי כדורגל פתוחים המשמשים לדור העתיד שלנו כמגרשי המשחק בשבתות. ביקור במגרש הזה מראה למבקר בו את דור ההווה של המועדון ולידו דור עתיד אדום, ילדים שבחרו באופן מודע לשחק דווקא באדום דווקא בעיר הזאת.

ואם כבר הזכרנו שבתות - אין ספק שאחת מתענוגות השבת השמורים באופן בלעדי לילדי קרית-חיים היא האפשרות להגיע בבוקרו של שבת (בזמן שילדי שאר הארץ צופים בקרנבל של מיכל או מציקים להורים שלהם בצורה כזאת או אחרת), לצפות במשחקי הכדורגל של קבוצות הילדים השונות כשהן מחרפות את נפשן בשביל הפטיש והמגל אשר עוטפים את ה-פועל במשחקים נגד קבוצות ילדים מצפון הארץ (וכמובן מול הילדים הירוקים ), לאחר מכן ניתן לראות את קבוצות הנערים מתחילות להראות ניצנים של כדורגל , אח"כ ניתן להיכנס למגרש הגדול, לצפות בקבוצת הנוער ולראות את דור העתיד מתרקם אל מול עיניך (ואין תענוג גדול יותר מלזהות כישרון בנוער ואז להגיע עם חבריך לטריבונה ולהגיד להם:"אתם רואים את מספר 7? אני ידעתי שהוא יהיה שחקן כבר בנוער"). ואז מגיעה המנה העיקרית - הגיבורים באדום עולים אל כר הדשא המטופח ואתה יודע שה - 11 הללו ייתנו הכל בשביל להראות שבחיפה יש מקום וישנן שתי קבוצות (וע"י כך לסתום את הפה לבעלים השחצן של הקבוצה היהירה שמעבר לכביש).

אך שהשקט והאיזור הנעים לא יטעה אותכם. האיצטדיון הזה הוא אחד מסופגי הנקודות העיקריים בארץ. קבוצות שבאות לשחק נגד האדומה שלנו מפסידות נקודה כבר בצומת הצ'ק פוסט, משאירות לבחורינו המצויינים עבודה קלה בהרבה. האיצטדיון הזה ראה הרבה אגדות אדומות, רובי יאנג, אבא גינדין, שלומי שטיקר, אלי לוונטל, בני אלון וגם אבי קאופמן (היום מנכ"ל המועדון) חרש את האגף כששיחק כמגן בהפועל חיפה. הגיבורים האדומים הללו הרכיבו קבוצות ששמרו במשך שנים ארוכות את המועדון המפואר הזה במרכז ההוויה של הכדורגל הישראלי.

באיצטדיון קרית-חיים תשע כניסות ומספר דומה של קופות. בצידו המערבי ממוקמות הטריבונות מהבטון ועמדת השידור הכבירה המתנשאת מעליהם. בצידו המזרחי ניתן למצוא גבעות דשא - יציע עמידה אמיתי. האיצטדיון בנוי לפי הדגמים של האיצטדיונים במזרח אירופה ואינו בנוי לגובה. תכנון זה יוצר איצטדיון המשתרע על שטח עצום. חסרונו של משטח ריצה בין הטריבונות למגרש מקרב את האוהדים לשחקנים.

המבצר האדום יכול להכיל (בצפיפות) כ - 17000 אוהדים (ושלא תטעו - האצטדיון הזה היה מלא בצפיפות לא פעם ולא פעמיים) שנותנים לשחקנים האדומים את הדחיפה קדימה. אני לא חושב שקיים אוהד וותיק שלא זוכר את השאגה המפורסמת:"אין רחמים בקרית-חיים" שיצאה מהטריבונות, הקיפה את האיצטדיון וירדה למשטח הדשא המשובח, מרעידה את הלבבות.

אין כמו ביקור באיצטדיון קרית-חיים. הוא עדיין שם, הטריבונות, עמדת השידור העצומה ומשרדי האגודה הנבנים במקום. גם הילדים שם, משחקים בחולצות אדומות, מבטיחים שגם בעוד שנים הרבה המועדון הזה ימשיך לבעוט.

בשנים האחרונות,  משום תאוות  נדל"ן בלתי מוסברת של כמה "כרישי נדל"ן" עבר המועדון לשחק באיצטדיון הכדורגל העירוני שבקרית אליעזר, המזוהה באופן מוחלט עם היריבה העירונית השנואה. יש בינינו עוד אנשים שמחכים ליהושע חנקין המודרני שיבוא ויגאל אותנו מהצורך לנסוע לחיפה, לעבור דרך הסדרנים אוהדי מכבי, לקנות נקניקייה ירוקה אצל מוכר שונא הפועל ולשבת באיצטדיון שהוא הכל חוץ מהאיצטדיון הביתי של הפועל חיפה. האיצטדיון העירוני בקרית אליעזר ממוקם, כמה מפתיע, בשכונת קרית אליעזר מול התחנה המרכזית הישנה ויתרונו היחיד טמון בעובדה כי לאחר הפסד נוסף של הפועל תוכל להוציא את כספך על מנה משופרת של במבינו במרחק הליכה. הוא יכול להכיל ב-17000 אלף צופים, אוהדי הפועל יושבים ביציעים 2-5 כשיציעים 2-4 נמצאים מתחת לגג ואילו כותב שורות אלו אוהב דווקא את יציע 5 החשוף לשמש הקופחת בקיץ ולגשם הסוחף בחורף

הקריה ממעוף הלוין. רק שהאירנים לא יראו (מ Google Earth)