" אבישי אתה עוד תראה אחי, אני ואתה נעמוד באנפילד ב YNWA ונניף את הצעיף הזה שבכל ליברפול יראו את השם הפועל. הלוואי וזה יהיה במשחק נגד מכבי חיפה "

--->>> שנה וחצי מאוחר יותר

7:45 ואני כבר ער בהכנות אחרונות בדרך לתחנת הרכבת יוסטון שבלונדון, צריך עוד להספיק לקנות מצלמה חד פעמית, כמה בורקסים בגולדרס גרין ושתייה לנסיעה שנמנע ממחירי המשכנתא שבתוך הרכבת.
ליום הזה חיכיתי במשך שנים, לראשונה בחיי אני בדרך לבית המקדש של אירופה לראות את אהובתי השנייה במשחק שכל כך קיוויתי שאי פעם יקרה שוב. (כן ,משהו היה חייב להרוס את זה לפני כמה שנים בגלל אנגלית פשוטה כמו walid badir is banned for the first match, קוף דיסלקטי כבר אמרנו?)

כבר בתחנת הרכבת יכולתי להבחין בכמה מצורעים אוהדי סעודיה שקראו לי שונא ישראל, בוגד, משום מה הם חשבו שאכפת לי מהגאווה הלאומית אבל תאמת? שנינו יודעים את התשובה.

במהלך הנסיעה היתה בי תחושת דרבי מטורפת, אבל היה חסר משהו, הירוקים שטפו את קרונות הרכבת ועשו רעש כיאה לישראלים, מספר אוהדים אנגלים של ליברפול שישבו המומים מהחוסר תרבות הישראלית השתדלו לשמור על השקט הטיפוסי להם.

באותו רגע הבנתי מה היה חסר לי? אתם, אתם שיושבים איתי מידי שבת ושבת ביציע הקטן בקרית אליעזר, במשחקי החוץ, בשירים הפשוטים, בטוב וברע. חווית דרבי חיפאי לא תהיה לי היום, למרות שאני הולך לראות משחק של מכבי בתור אוהד של היריבה.
השעה 12:45 והרכבת נכנסת לפרבריי המרססייד, הדופק שלי לא מפסיק לרגע. אני כבר רואה את סמטאות ליברפול מהחלון, הבנייה האנגלית הישנה והנהר המפורסם זה הנוף הכל כך פשוט אבל הקסום של העיר הזאת.
סמוך לשעה 13:00 הרכבת עוצרת, יצאתי מתחנת הרכבת ופשוט התחלתי ללכת, לא היה לי מושג איפה אני ולאן אני הולך, אבל פשוט הלכתי במשך שעה שלמה בלי מושג קלוש מה אני עושה עכשיו.

תחנת הרכבת בליברפול

היה כל כך מרגש, סוף סוף להיות בעיר שכל כך חלמתי עליה, ששכחתי בכלל שיש משחק.
אז קבלתי שיחת טלפון מאבירם חבר טוב שלי מהארץ שבא לעודד את הסעודים, "אני עוד שעה וחצי מגיע לליברפול, איפה אתה רוצה שנפגש?" נפגשים ב 16:30 באנפילד ליד הפסל של ביל שנקלי, עניתי לו.
זאת היתה פגישה שגם חיכית לה מאז ההגרלה, הייתי כבר חודשיים וחצי באנגליה וחיכיתי כבר לפגוש פנים מוכרות.
לאחר טיול ב city center קצת גלויות ומזכרות, ארוחה ב subway, עליתי על קו 17 בדרך לאנפילד.
לאחר נסיעה קצרה ראיתי מספר אוהדים מתחילים לקום (וזה דיי מוזר כי בדרך כלל בארץ אתה יכול לזהות את האצטדיונים מקילומטרים באנגליה האצטדיון פתאום מופיע)
Are we close to anfiled sir?, שאלתי בנימוס בחור אנגלי מבוגר והוא השיב לי First time kid? look to your left, עכשיו כבר הדופק היה על 200. האוטובוס עוצר בסמוך ל Shankley gate וזה בדיוק מה שראיתי... את בית המקדש!

אני באנפילד, איזה התרגשות וצעירות של תייר, מהשנייה שירדתי נדבקתי למוכר העיתונים המקומי ורק חקרתי אותו על כל דבר שרציתי לדעת. הוא סיפר לי את הסיפור מהצד המקומי לאסון הילסבורו על מה שהתרחש בעיר לאחר מה שפרסם העיתון האנגלי Sun, נתן לי אינפורמציה על האצטדיון החדש שעומד להבנות קרוב לאנפילד ואפילו לקח אותי חצי דרך לשם.

השעה 16:45 פתאום אני שומע משהו קורא לי, אני מסתובב ורואה את אבירם!
איזה כיף אחרי חודשיים סוף סוף לפגוש חבר טוב.

העברנו ביחד עוד שעתיים שכללו ארוחה במזללת ההמבורגרים האופיינית לכל איצטדיון אנגלי, טיול קצר לשטח האויב Goodison Park האצטדיון של אברטון היריבה העירונית של ליברפול ועוד טיול קטן באיזור להעביר את הזמן עד למשחק.

19:00 - אני נפרד מאבירם ועושה את דרכי ליציע ה KOP (היציע אולי הכי מפורסם בעולם הכדורגל שמאכלס את אוהדי ליברפול השרופים ביותר)

הכניסה ליציע הקופ

בשבוע הבא יפורסם החלק השני של הטור, שמתאר את שלבי המשחק. יש למה לחכות.