ניצן שירזי שבר אתמול את שיא הבושה ואפילו החוצפה, אפילו של עצמו. כך אמר אתמול המאמי הלאומי מיד אחרי שהפועל עכו, הצנועה והסימפטית הורידה אותו על ארבע, תרתי משמע: "אני לא מתפטר, אני מאמין בעצמי". יכול להיות שאתה צודק ניצן, מאוד יתכן שבאמת ובתמים אתה אכן סבור שאתה יכול לצאת מהמצב המביך שלא לומר המביש שהבאת אליו את הקבוצה שעליה אתה אמון בשנתיים האחרונות.
יש רק בעיה "קטנה". השחקנים שלך לא מאמינים בך יותר. איבדת את חדר ההלבשה וכל פילפולי הלשון ומתיקות השפתיים שלך (בזה אין שני לך), לא נופלות על אוזניים קשובות. להיפך.
לא צריך להיות גאון כדורגל כדי לראות שהפועל חיפה הנוכחית, היא קבוצה מפורקת, קבוצה מרוסקת, עם לא מעט שחקנים בעלי יכולת מנטלית בערך כמו ים המלח, ועם לא מעט שחקנים בעלי יכולת מקצועית בערך כמו הים השחור.
"אני לוקח על עצמי את כל האחריות" המשיך והוסיף שירזי. ומה זה אומר בדיוק? איך זה בא לידי ביטוי נטילת האחריות נטולת התוכן אתם שואלים? בשום דרך ובשום צורה.
בדיוק כמו הקבוצה שלו. קבוצה חסרת דרך וחסרת צורה.
הכישלון של שירזי בקדנציה שלו בהפועל חיפה כל כך גדול ומהדהד שזה פשוט עצוב. בלי טיפת צניות.
ניצן שירזי נחשב בעיני רבים למאמן כדורגל מוכשר, בעל יכולות וידע רב. יכולתו הורבלית המשובחת והתבטאויתיו החדות והברורות, גרמו לרבים "להחזיק" משירזי. גם אני הייתי ביניהם. מודה.
אבל השנתיים של שירזי בהפועל חיפה גילתה את גודל הבלוף שבו מדובר. הבהירה עד כמה מדובר בבלון נפוח בלי קשר לתדמית המקצועית שהוא דאג לטפח לעצמו לאורך השנים.
אין שחקן אחד בהפועל חיפה שיכול להגיד שניצן קידם אותו מקצועית. אושרי רואש, רן אבוקרט, חנן ממן, ובעיקר הישאם כיוואן ואמיר אבו ניל הסופר מוכשרים, דורכים כבר שנתיים באותו מקום, משוועים ליד מקצועית שתקדם אותם, תדריך אותם, תשדרג את רמת משחקם. נאדה. גורנישט. כלום. גם במחלקת הרכש ניצן שירזי מעורר מבוכה. זרים הזויים ותלושים מהמציאות ומכדורגל, נחתו כאן בזה אחר זה. אפילו שחקן זר אחד איכותי לא הצליח שירזי לצרף לקבוצתו. כישלונות צורבים במחלקת הזרים דווקא היו לשירזי למכביר. הסיפור הבא מבהיר עד כמה שירזי הפכפך בדעתו, מבולבל, כמעט אני מתפתה להגיד לא יודע מה הוא רוצה מעצמו.
במחנה האימונים שקיימה הפועל חיפה בעונה שעברה בחו"ל, התלהב שירזי מחלוץ ברזילאי ששיחק בשורות קבוצה שעימה התמודדה הפועל חיפה. שירזי לא הפסיק לדבר עליו עם מקורביו וטען בלהט באוזניו של יואב כץ כי חייבים לעשות כל מאמץ על מנת להחתים אותו. הוא השחקן שיכול לשדרג את משחק ההתקפה של הפועל, היה שירזי משוכנע.
אולם מחירו הגבוה של החלוץ, טירפד את העסקה ויואב כץ סירב לשלם לקבוצתו של הברזילאי את סכום השיחרור שהיא דרשה עליו. לאורך העונה לא איבד שירזי "קשר עין" עם השחקן ועקב אחריו באדיקות. במבצע כמעט חשאי, מבלי שאיש בהפועל חיפה יודע על כך, למעט שירזי ועוזרו שביט אלימלך, נחת החלוץ לפני כמה שבועות בארץ.
לשירזי הספיקו בקושי שלושה אימונים של החלוץ שבו כל כך חשק כדי לוותר על שירותיו. מבולבלים? גם שירזי.
גם נושא שיחרורו של סביטי ליפנייה מקומם במיוחד. ליפי, אהוב הקהל באדום, היה עוגן ההגנה של הפועל חיפה בשנים האחרונות, שחקן נאמן למועדונו, איש נוח ונעים, חביב במיוחד. היה כאמור אהוד הקהל ואהוב השחקנים, היה המניה הבטוחה של הקבוצה בכל אחת מהעונות האחרונות. אבל כנראה שעבור שירזי, האיש בעל העין החדה, כל זה לא הספיק והוא ניפטר ממנו, והחתים במקומו את ליאור ז'אן המביך. זה שז'אן שיחק עד היום בתור קשר אחורי זה פרט שולי בעיני שירזי. העיקר שהוא יהיה פה וניפטר כבר מליפנייה, שגם ככה הורס לשירזי את ממוצע היכולת של הזרים בקבוצתו.
הסתתרותו של שירזי מאחורי הטיעון כי לליפי נגמרה אשרת העבודה ואין אפשרות להאריך אותה מגוכחת ומביכה כאחד, במיוחד אם לוקחים בחשבון שליפנייה חתם בעירוני רמת השרון והוא אחד משחקניה הטובים והיציבים למן פתיחת העונה. מניה בטוחה כבר אמרנו??
גם ברכש הישראלי לא הצליח שירזי יותר מדי, וגם זה בלשון המעטה. שחקנים בינוניים מינוס, עם אגו ענק פלוס, הגיעו לכאן בשרשרת ולא בדיוק הותירו פה חותם כלשהו. שי רביבו (מי?), משה ביטון (למה?), ורן קדוש הם רק חלק מהדוגמאות.
אבל באמת שהכל מתגמד לעומת ההתנהלות של שירזי בפרשת ערן לוי.
זה לא סוד ששירזי התנגד לחזרתו של לוי לחיפה. אבל התעקשותו של יואב כץ, כופפה את שירזי (ולא בפעם האחרונה בסיפור ההפכפך הזה), והנחיתה את לוי בקרית אליעזר.
לאחר משחק וחצי (או במילים: שלוש מחציות!!), החליט קאוץ' שירזי, כי ערן לוי הוא הבעיה של הקבוצה ובגללו היא נמצאת איפה שהיא נמצאת. זה שרק שבוע קודם התראיין שירזי וטען בלהט שערן לוי יהיה העונה שחקן מוביל ומשמעותי בהפועל חיפה, זה לא רלוונטי. כבר היינו בסרט הזה בעבר עם שירזי, אז מה הפלא?
שירזי הפך את לוי לאויב העם הציוני והתייחס אליו כמו למצורע. נאסר עליו להגיע לאימונים, נאסר על איש המשק לתת לו בגדי אימון והוסבר לו שלא יתנו לו להתאמן ושלא יטרח ויגיע לאיצטדיון האולימפי בקרית חיים.
אבל בכך לא תמה הטלנובלה הרומנטית סלאש קומית. שרשרת ההפסדים נמשכה, שירזי כופף על ידי יואב כץ, שוב כופף, ולוי חזר לקבוצה אחר כבוד. לוי חזר על הרגליים, חזק מתמיד וניצן לעומת זאת התגלה במלוא מערומיו. אתמול בדקה השלושים כאשר קבוצתו מושפלת ומובכת בביתה מול עכו הקטנה, חיפש שירזי על הספסל מאחורי גבו מושיע שיציל את עורו. ולמי הוא פנה? נכון, לערן לוי. כן ההוא המצורע, המגורש והמושמץ מלפני שבוע, כן ההוא "השחקן המוביל והמשמעותי" מלפני שבועיים. אם זה לא היה כל כך עצוב, בטח היינו מתפוצצים מצחוק.
כל מאמן בעל יושר מקצועי וכבוד עצמי היה מזמן נושא בתוצאות ומפנה את הבמה והולך הביתה. אבל השנתיים האחרונות האומללות של שירזי בהפועל חיפה לימדו שיושר מקצועי וכבוד עצמי לא בדיוק הולכים ביחד עם ניצן שירזי.